בִּמקום:  "לדבר על..."   –   "לעשות את... "
פסיכודרמה היא במהותה - הנפש (פסיכו) בפעולה (דרמה).

אירית זקס פינטו - מטפלת בפסיכודרמה
בעלת ניסיון של עשר שנים עם ילדים כגננת, בני נוער ובמסגרות החינוך המיוחד.
בעלת תואר B.edבחינוך יצירתי ,תעודת מטפל באמצעות תיאטרון בובות
בוגרת המסלול להכשרת מטפלים בפסיכודרמה, במכללת סמינר הקיבוצים.
 



אירית זקס פינטו
054-4606072
    
 
על הפסיכודרמה:

זו גישה טיפולית, אימונית וחווייתית המזמינה את המשתתפים להעלות מצבים מתוך עולמם הפנימי והחיצוני בטכניקות של דרמטיזציה, משחקי תפקידים וחילופי תפקידים באמצעות תקשורת מילולית ולא מילולית. ההמחשה והמעורבות הרגשית שבהתנסות ובפעולה מעצימות את יכולת הביטוי הרגשי, את הדמיון, את הספונטניות ואת היצירתיות  אשר הוכחו כאפקטיביים לשינוי, לצמיחה ולתובנה.

הפסיכודרמה הקלאסית מתקיימת בקבוצה ורותמת את הכוחות החיוביים הפועלים בקבוצה לטובת הפרטים הלוקחים בה חלק.
כל מפגש קבוצתי כולל שלושה שלבים: חימום, פעולה ושיתוף.
 
דופק – בחלק זה של החימום, נבדק הדופק המטאפורי של חברי הקבוצה. החברים מספרים כיצד הם מגיעים לפגישה הספציפית, חוויות מן השבוע החולף, תובנות שעלו בהם בעקבות המפגש הקודם וכיו"ב. באופן הזה, מתקבלת תמונה לגבי המצב הפיזי, המנטלי והרגשי של החברים ולגבי האווירה הכוללת בקבוצה.
חימום פעיל – תרגילים העושים שימוש במדיות אומנותיות שונות, כגון תנועה, מוסיקה, כתיבה, ציור ופיסול, במטרה לגרות את חברי הקבוצה לספונטניות והבעה עצמית ולסייע להם לבוא במגע ישיר ועמוק יותר עם עצמם ועם סוגיות שייתכן וירצו לבחון בשלב הפעולה.
 
בשלב הפעולה, העבודה עשויה להיות עבודה קבוצתית או עבודה הממוקדת באדם אחד, והבחירה בנתיב האחד או השני מתבססת על צורכי המשתתפים במפגש הספציפי.

עבודה קבוצתית– לפעילויות בעבודה הקבוצתית שתי תכליות עיקריות:
האחת, יצירת סביבת עבודה בטוחה שתאפשר לחברי הקבוצה לחוש נינוחים וחופשיים להיות הם עצמם, על נקודות החוזק והחולשה שבהם. הדבר נעשה באמצעות העמקת ההיכרות, האינטימיות והאמון בין חברי הקבוצה, כמו גם באמצעות חשיפה והסרה של מחסומים לעבודה הנובעים מפחד, בושה, קנאה ורגשות שליליים אחרים.
השניה, חקירה והבנה מעמיקה יותר של האופן בו הפרט מושפע מאחרים ומשפיע עליהם ויצירת שינוי תפישתי והתנהגותי באינטראקציות חברתיות. מאחר וחברי קבוצה שונים מייצגים עבור הפרט בני-משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ואנשים אחרים מחייו, היחסים הבין-אישיים בקבוצה מהווים מראה ליחסים בין-אישיים מחוץ לקבוצה, מביאים אל פני השטח עמדות לא מודעות ודפוסים לא בריאים ביחסים אלו, ומעניקים את ההזדמנות לתרגל חלופות.
בעבודה הממוקדת באדם אחד, אחד מחברי הקבוצה מעלה סוגיה מחייו שברצונו לעבוד עליה ויתר חברי הקבוצה מסייעים לו. חלק מחברי הקבוצה מסייעים לאותו אדם על ידי גילום אלו המעורבים בסצינות שהוא ממחיז – אנשים, בעלי-חיים, אובייקטים, חלקים מהעצמי, רגשות או כל תפקיד נדרש אחר. יתר החברים מסייעים בכך שהם משמשים כקהל – עדים תומכים לכל אותם דברים שאנו מרגישים צורך להוציא ושכל העולם ידע, אך לא תמיד מתאפשר לנו.
השימוש בחברי קבוצה לגילום תפקידים בדרמה מאפשר להביא את עולמו של האדם העובד אל הבמה בצורה חיה ודינאמית. הבחירה בחברי קבוצה מסוימים לגילום תפקידים כאלו או אחרים היא לעיתים רחוקות מקרית – לחבר קבוצה שנבחר לגלם את החלק השתלטני של האדם העובד עלולה להיות נטייה לשתלטנות המפריעה לו בחייו, ולחברת קבוצה שנבחרה לגלם את האימא האידיאלית עלול להיות קושי עם ציפיות הסביבה ממנה להיות אימא שכזו. כתוצאה מכך, חברי הקבוצה המגלמים תפקידים בדרמה, לרוב מחוברים רגשית לתפקידים אלו, ויכולים, במסגרת התפקיד, לומר ולעשות דברים באופן אינטואיטיבי, ללא הנחיות ממנחה הקבוצה או האדם העובד, אשר יקדמו אדם זה בעבודתו. במקביל, הם עצמם עושים עבודה פנימית משמעותית.
הקהל, מצדו, נושא באחריות ליצור אוירה חמה ומכילה, שתעניק לאדם העובד את התחושה כי כל מה שיביא אל הבמה יתקבל באמפתיה והבנה וללא שיפוטיות. כשהקבוצה עובדת זמן ממושך יחד, יכולים אנשים מהקהל להצטרף אל הבמה במהלך העבודה באופן ספונטני, לאחר שקיבלו את רשותו של האדם העובד, כדי לשמש לו "כפילים" - לנסות לדבר את הקול הפנימי שלו, לבטא מחשבות או רגשות שהוא מדחיק או מצנזר.
כאשר העבודה ממוקדת באדם אחד, הקבוצה משרתת את הפרט. יחד עם זאת, ישנה מעורבות של כל חברי הקבוצה, אשר עוברים חוויות רגשיות עוצמתיות וזוכים בתובנות באמצעות הזדהותם עם האדם העובד או עם דמויות הלוקחות חלק בדרמה שלו.
 
בשלב השיתוף כל אחד מחברי הקבוצה מספר היכן העבודה נגעה בו; אילו רגשות, מחשבות או תובנות היא העלתה בו ביחס לחייו שלו. השיתוף מתוך הזדהות מדגיש את אלמנט האוניברסליות – חברי הקבוצה נוכחים כי הסוגיות עמם הם מתמודדים אינם נחלתם בלבד, דבר המפחית תחושות של שונות מאחרים ובדידות, מתקף את חוויותיו האישיות של הפרט ונותן לגיטימציה לביטוין.
 
בטיפול הקבוצתי משמשים חברי הקבוצה סוכנים טיפוליים האחד בעבור השני. החברים משקפים לפרט את התנהגותו, תפישותיו ועולמו הרגשי, מספקים לו משובים על עצמו, ובכך, מגבירים את מודעותו לגורמים המניעים או מעכבים אותו ומסייעים לו בהתפתחות האישית. הם מגרים את הפרט לחקירה, מעניקים לו נקודות מבט מגוונות על הבעיה, מגבים אותו בעבודתו ומתפקדים כשומריו. ה"ביחד" של הקבוצה מעודד לקיחת אחריות הדדית ושיתוף פעולה, מספק תחושת שייכות ותמיכה, ומעצים את הפרט.
 
הטיפול הפרטניבפסיכודרמה דומה במבנה שלו לטיפול קבוצתי בפסיכודרמה – הוא מתחיל בחימום, ממשיך בפעולה ומסתיים בשיתוף. יחד עם זאת, ישנם מספר הבדלים מרכזיים מבחינה רעיונית ומעשית כאחד, הבאים לידי ביטוי באופי הטיפול:
 
התמקדות בעצמי ובלעדיות, בטיפול הפרטני אותו אדם נמצא תמיד במרכז תשומת הלב; לא קיים מצב בו העבודה ממוקדת באדם אחר, והמטופל אינו צריך "להתחרות" עם אחרים על מקומו. האינדיבידואליות באה לפני היות חלק מקבוצה, וההתפתחות של כל אדם כוללת שלב של נרקיסיזם בריא, בו התינוק חי במעין בועה משלו, ותופש את האחר כשלוחה שלו וממלא צרכים. הטיפול הפרטני מאפשר, במובן מסוים, רגרסיה לנקודה זו – הוא מעניק למטופל את ה"רשות" להתמקדות מלאה בעצמי ושימוש במטפל לשירותו באופן בלעדי. זאת לשם הבנה שלו את עצמו, על כל הדקויות שבו, הרגשות, התפישות וההתנהגויות ולטובת התפתחותו האישית.
 
שחזור יחסי הורה-ילד בטיפול הפרטני יש פחות אנשים שניתן להסתייע בהם לעבודה על יחסים בין-אישיים. יחד עם זאת, הקשר בין המטופל למטפל "מחקה" את הדיאדה של הורה-ילד, את מערכת-היחסים הראשונה והמשמעותית ביותר, אשר לה השפעה עצומה מאין כמותה על מערכות-יחסים מאוחרות יותר. לפיכך, מאפשר הטיפול הפרטני חשיפה של חסכים ועיוותים בקשר הראשוני של הורה-ילד ותיקון סימבולי שלהם במסגרת הקשר של מטופל-מטפל, דבר שעשוי להקטין את האחיזה של חסכים ועיוותים אלה במטופל ואת השפעתם על מערכות-יחסיו בחיים הבוגרים.
 
שימוש בחפצים להמחזה בטיפול הפרטני ההמחזה בשלב הפעולה נעשית בעיקר בעזרת חפצים, במקום בעזרת חברי קבוצה. עניין זה עשוי לעיתים להוות יתרון, משתי סיבות עיקריות:
ראשית, חברי קבוצה המשתתפים בדרמה לא תמיד מצליחים ללכוד ולהביא לידי ביטוי את המציאות של האדם העובד כפי שהוא רואה אותה. הם עלולים להביא לתוך תפקידיהם רגשות ותפישות מעולמם שלהם ולומר או לעשות דברים אשר בתחושתו של האדם העובד אינם מתאימים לדמויות אותם הם מגלמים או אינם מדויקים. חפצים, מנגד, הם ניטראליים, ולפיכך, מקבלים אך ורק את ה"צבע" שמשליך עליהם האדם העובד ומייצגים נאמנה את התפקידים הנדרשים.
שנית, האדם העובד, לעיתים קרובות, מתעמת במהלך עבודתו עם אנשים מחייו שפגעו בו או הכעיסו אותו, אנשים שנתפשים בעיניו כאשמים ואף "רעים", ועלול להטיח בהם דברים קשים. כאשר חברי קבוצה מגלמים אנשים אלו, עלול האדם העובד לחשוש שייפגעו מדבריו, או מעצם העובדה שבחר בהם לגילום אותם אנשים. הדבר עלול להסיח את דעתו של האדם העובד ואף לגרום לכך שיצנזר את עצמו. השימוש בחפצים מונע בעיות פוטנציאליות אלו.
 
אינטימיות מקסימלית המקלה על חשיפה אישית – בטיפול הפרטני לא קיים קהל.
ב"חיים על הבמה" מכונה הקהל "עדים תומכים", דבר שבא להצביע על השקפה חיובית לגבי תפקידו של הקהל בעבודתו של הפרט. יחד עם זאת, מאחר ואותם עדים, לעיתים מזומנות, עדים למקומות קשים וחלקים פחות "יפים" בחייו ואישיותו של האדם העובד, נוכחותם עלולה להקשות על האדם העובד להיפתח ולהיחשף. נטייה לביישנות, צורך עמוק למצוא חן בעיני אחרים או "להיות כמו כולם", פחד מביקורת, וספקות של הפרט ביכולתם של אנשים להבין תכנים שהוא מבקש להעלות, הם כולם גורמים שעלולים למנוע ממנו להביא את עצמו בצורה אמיתית וכנה בתוך קבוצה. בטיפול הפרטני האינטימיות היא מקסימלית, שכן העד היחיד הוא המטפל, אשר נתפש מיומן בהיות איש סוד; אדם המסוגל להכיל כל מה שהמטופל "יפיל" עליו ומחויב להימנע משיפוטיות. לפיכך, המטופל עשוי לחוש בטוח יותר להיחשף. לאחר שהמטופל מפתח אמון באחר, באמצעות הקשר הנוצר בינו לבין המטפל, ייתכן ויהיה בשל ונכון יותר לטיפול קבוצתי.
 
לייבסיטי - בניית אתרים